סקרין סייבר/פוסט היכרות
אני ממש אוהבת מחשבים, אני די בטוחה שהאהבה הזו התחילה כשאבא שלי הביא הביתה לראשונה מחשב, זה היה מחשב 286 עם מסך עבה ופיצפון בצבע שחור ירקרק. משהו כזה:
(התמונה לקוחה מ: https://www.pinterest.com/pin/460985711828924557/)
אני חושבת שבמשך חודש כל בוקר רק עברתי לידו וחיכיתי לרגע שאחזור הביתה, היתה התרגשות גדולה.
לקח לנו כמה ימים להבין מה קורה, אתחלנו אותו והתקנו משחקים. מדיסקטים.
היתה לנו קופסא גדולה עם מכסה שקוף-כתום ששם היו כל הדיסקטים, הדבקנו על כל אחד מדבקה וכתבנו מה יש בכל דיסקט.
במשחקים שיחקנו יום ולילה, כל שבת וחג. משחקים כמו הנסיף, פקמן, סופר מריו שלטו אז.
עד שיום אחד משהו קרה, המחשב לא עלה.
חיכיתי לשלב שהוא מחכה לקריאה מדיסקט A וזה לא קרה.
הסתכלתי על המסך ולא ידעתי מה לעשות
גרנו אז בבנייני שרשרת ובלי לחשוב פעמיים רצתי לכל השכנים ושאלתי מה עושים, לכולם היה את אותו מבט תמוה ולאף אחד לא היה מושג מה אני בכלל שואלת.
חזרתי הביתה והסתכלתי שוב על המסך.
כיביתי את המחשב ואחרי כמה שניות הדלקתי שוב. זה שוב קרה. לא עולה.
דקות ארוכות ושעות עברו וממש ניסיתי לחשוב איך לפתור את הבעיה.
הבעיה הזו שמונעת ממני לעבור עוד שלב בנסיך. אפילו קצת התרגזתי, איך הוא עושה לי את זה?? המחשב הזה!! דווקא עכשיו בשלב הקריטי שהבנתי איך לקפוץ ממש גבוה ולעבור את התהום שלא רואים את הקצה שלה אלה רק שומעים את הזינוק של הנסיך ומחכים לראות אם הוא עבר. או לא.
אז כיביתי והדלקתי שוב
ואז שוב
ולשבריר שנייה שמתי לב שבאחד משלבי העלייה קצת לפני שהוא נתקע היה כתוב הלפ אף 2
אוקיי אוקיי
אז חיפשתי את אף 2 במקלדת ולחצתי. מה כבר יכול להיות? סך הכל ביקשתי עזרה
אבל לא קרה כלום.
אז ניסיתי שוב מהר יותר והפעם הצלחתי
אבל לא הבנתי בכלל מה הולך שם
ראיתי שלמעלה כתוב ביוס, הרגשתי שזה משהו קריטי ועכשיו אני יכולה ללכת ולשאול אם מישהו יודע
רצתי שוב לכל השכנים
הם לא פתחו את הדלת...
חזרתי הביתה והסתכלתי. שוב על המסך הזה שכתוב למעלה ביוס
עברתי מילה מילה שורה שורה סעיף סעיף ועוד פעם ועוד פעם
ממש ניסיתי להבין מה לעשות ומה יעזור, מה לשנות
אני לא זוכרת מה בדיוק עשיתי, אני זוכרת ששיניתי כל מיני הגדרות שנראו לי הגיוניות וחשבתי באותם רגעים שגם אם הצלחתי אני בחיים לא אזכור מה עשיתי ואיך לעשות זאת שוב אז תוך כדי שינוי בכל מקום שהיה בו מקום לטקסט חופשי, הוספתי את השם שלי כדי שאזכור ששם שיניתי.
כיבית
והדלקתי
והתפללתי לאלוהי המחשבים.
וזה עבד.........
עלו ההגדרות עם מסך שלם של
dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit
ואז הקריאה מהדיסקט - הצלחתי!! אבל איך מורידים את השם שלי משם???
חזרתי לביוס ולא מצאתי את המקומות עם הטססט, כל כך התרגשתי מעצם זה שהצלחתי.
כשאבא שלי חזר והדליק את המחשב חיכתה לו הפתעה, מסך נוסף בזמן העלייה כולו מלא ב
dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit dalit
אבל המחשב עלה ועברנו עוד שלב בנסיך וכולנו התרגשנו.
מאז עברו כמה שנים, המחשבים רזו והתעצבו ונהיו סקסיים כמעט כמו שהם היום.
כשהחלטתי ללמוד מדעי המחשב, קניתי לפטופ קליל ונשאתי אותו איתי לכל מקום.
אני עדיין אוהבת מחשבים.
במשך יותר מעשור הייתי חלק מעולם ההיטק והייתי מול מסך מחשב יותר מ-10 שעות ביממה שזה כמעט כל שעות הערות שלי, יותר מהזמן שלי עם הילדים, עם המשפחה, עם אנשים!!
בשלב מסויים גם נוספו הטלפונים הניידים ואז גם עוד לפני שקמתי מהמיטה בבוקר ולפני שנכנסתי למיטה בלילה בדקתי מה קורה, מי שלח מייל או הודעה.
בשלב הזה התחלתי לשנוא מסכים.
עד היום אני שונאת מסכים בעיקר כשהילדים מבקשים אותם...
אבל אני עדיין מאוד אוהבת מחשבים...
וגם הילדים ממש אוהבים מחשבים וגם מסכים. בכל גודל וצורה הם לא בררניים
ולפעמים אני אוהבת את זה שהם אוהבים מחשבים כי הם מזכירים לי את עצמי, הסקרנית, החוקרת
כשכולם התלבטו מה ללמוד לי זה היה ברור מיד
וכשכולם אמרו לי לא ללמוד מדעי המחשב כי היתה בדיוק קריסה גדולה ומי יודע מה יהיה, לי היה ברור שהעולם הזה ישרוד את המשבר ויותר מזה...
אז אני מאפשרת להם לשחק את המשחקים שהם אוהבים ולהיות מול המסכים, להתלהב ולהתרגש, בהגבלות מאוד ברורות וידועות שלא יגרמו לי לשנוא את המסכים עוד יותר. ואני, מקפידה לעצור ולהסתכל, להוציא את המצלמה ולשמור את הרגעים האלה ומוכרחה להודות שמכל התמונות שלפניכם התמונה שאני יותר אוהבת היא שלהם בחוץ אחרי שבילו זמן-מה מול המחשב צמאים לעשות פעילות אחרת...
